רב פנינים על משלי כ״ט

1 אך בזאת שיהיה איש מתעורר לדרוש להם ישובו בל יקרם כאלה שנמוקו בעונם לכן אם בעת ההיא איש תוכחות מקשה עורף מלהוכיח פתע ישבר כו':

2 כח או יאמר בקום והשתרר רשעים רבים בעיר יסתר הנקרא אדם הוא הצדיק כי תואר אדם הוא החשוב שבתארים כמאמרם בס' הזוהר לא יראה ולא ימצא שם באומר אולי ישיבם בתשובה כי הלא בשררתם לא ישמעו לו והנה קל מהרה יפלו בנופלים כי זולת היותם רשעים הם ראשים רבים ותאכלם אש קנאות ושנאות כי בפשע ארץ וכו' אך באבדם ירבו צדיקים כמפורש בקודם:

3 א ואז לא יסתר המוכיח כי אין צריך לומר הנקרא אדם כי אם אפי' הנגרע מערכו ונקרא איש למה שהוא איש תוכחות אם מקשה עורף מהוכיח פתע כו' כי הוא עת לעשות צדיקים רבים:

4 ומה שהרבוי גורם אבוד הוא בהיות השרים רשעים אך ברבות צדיקים שלהיותם הם הרבים ישתררו לא יצר לעם כי אדרבה ישמח הפך הרשעים שאפי' במשול רשע עם שאחד הוא יאנח עם: או יאמר על אשר אמר ירבו צדיקים בשום לב אל אומרו ראשונה העם ואחרי כן עם והוא להזהיר את העם הנמצא במקום שהרוב צדיקים בל ירפו ידיהם מלשוב עד ה' באמרו בשלום הצדיקים יהיה לנו שלום ולא יחסר כל טוב גם לנו בזכותם כי הלא הן אמת שברבות צדיקים ישמח העם הכולל רעים וטובים אך דע אפוא את מעשה ה' כי הן אמת שלא יחסיר טוב הארץ בעונות הבלתי כשרים פן ילקו הצדיקים והמה הרוב אך ימשול על העיר מושל רשע למען ענות את הבלתי כשרים שיעמיס עולם עליהם כי על הצדיקים לא ישליטנו האלהים ומה גם כי רוב העיר הם על כן במשול רשע יאות יאנח עם הוא הפרטי חלק הבלתי כשרים ועל כן לא אמר העם כבתחלה ועל כן טוב להם ישימו עיניהם על דרכיהם טרם תבא צרתם:

5 יאמר ענין בעת שמכנסין פזר וכו' והוא במה שידענו כי הרב לגבי התלמוד אב יקרא ואמר בהיות איש אוהב חכמה שלפחות איש א' מהתלמידים חושק למוד החכמה ישמח אביו כי יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק אמנם אשר הוא כרועה זונות שהבעל הרועה אותם חפץ לידבק בהן והן כל מגמתן לזולתו כן החכם הרועה את תלמידיו וחפץ להריק בם מחכמתו ולבם לא כן רק בדברים חיצוניים כי לא יאהבו החכמה רק מצות אנשים מלומדה הנה הרועה ההוא למאבד הון יתייחס בלמדו אותם כי בימים ההם ובזמן ההוא היה עוסק לעצמו ומעמיק להשיג הון רב מחכמת התורה וזהו ורועה וכו' לומר אם האב הנזכר הוא רועה זונות יאבד הון בהתעסקו עמהם גם שרבים תלמידים הם כי אין לומר זכות הרבים עדיף מלהרבות לו כי הדעת מאסו לכן טוב לו ירפה ידו מהם ויכבד וישב בביתו עוסק בתורה וקונה הון לעצמו אך אין זה רק בחכמה:

6 אך בהנהגת המדינה למלך או לדיין כי מאן מלכי רבנן לא כן כי אם יראה שלא יקבלו העם ויבעטו בהיישרה לא ירפה ידו מהם ויכבד וישב בביתו כי הלא תאבד ארצו כי רק במשפט שיעשה בהם להביאם במסורת הברית יעמיד ארץ ואם הוא איש תרומות והפרשות שפורש בעניני ההנהגות ומעלים עיניו יהרסנה שקל בעיניהם ומורא לא יעלה כל ראשם ויבזוהו ואיש את רעהו חיים יבלע:

7 הנה יש איש איש מחליק על רעהו בשפת חלקות להחניפו לרמות אותו והוא חושב שמרמה וצד את רעהו ואדרבה רשת פורש על פעמיו של עצמו כי הוא עון גדול ולוכד את עצמו:

8 ושמא תאמר אדרבה רעהו נראה נלכד ברשתו לז"א בפשע וכו' לומר אל יעלה על רוחך שהמחליק מספיק ללכדו ברשתו רק אם פשע יש לו אשר פשע לה' הוא הלוכד אותו באמת כי אין ערוד ממית אלא חטא ממית ואין המחליק הרע הזה רק מוקש וגרמא להלכד בעונו וזהו בפשע איש יהיה רע מוקש אך אם רעהו איש צדיק הוא לא יהיה לו האיש הרע מוקש כ"א אדרבה ירון בכבוד אשר יכבדהו מחליק לשון בחניפותו ושמח כי ה' לא יעזבנו בידו לרמותו וזהו וצדיק ירון ושמח:

9 ושמא תאמר ואולי עם היותו צדיק ילכד במוקש כי כמה צדיקים ילכדו בפח מחליקי לשון כתוא מכמר ולמה ה' יעזבנו בידו ואולי יקוץ ויבעוט חלילה לז"א יודע צדיק כו' והוא שיודע הצדיק דין הנעשה מן השמים בדלים כי לא מהבצר מקונם לתת להם די מחסורם חלילה הם דלים אך הוא דין שנעשה בהם שדלדלם לכפרת עונותם לטובתם ומידיעת הצדיק דבר זה גם הוא לא ידאג על מוקש דלותו או צרתו כי יאמר אולי גרם החטא כי וסביביו נשערה מאד ואל תתמה ותאמר הנה גם לרשע המחליק על רעהו לבב כמוהו לדעת זה ואיך תאמר שהצדיק יתן אל לבו דין דלים הלא כמו שלא ישית לב הרשע הרעה אשר תבואנו על פורשו רשת ליד מעגל גם הצדיק כמקרהו גם הוא יקרנו לז"א ורשע לא יבין דעת כלומר כי לא ישית לב למה שיחסר ממנו אפי' להבין מהות דעת שאם היה מבין דעת לא היה רשע כי אין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שטות וזהו ורשע לא יבין דעת:

10 ושמא תאמר ולמה לא ילכד מיד ברשת שפורש על פעמי עצמו וישמרו לנפשם מלהצר לצדיקים ויעשה נא למען הצדיקים על כן אמר אין זה כ"א מצדקת הצדיקים כי הלא ראה מה בין אנשי לצון כמחליק לשון הלזה לצדיקים כי הלא המה ברשעתם יפיחו קריה ויביאוה בפח יוקשים וילקו גם הצדיקים אשר בקרבה ובבא הרעה לא ישלמו להם גמול הצדיקים לעתור ולרצות לקונם ישיב אפו מהטובים ויכלה הרשעים הגורמים רק ישיבו אף לגמרי גם מאנשי הלצון וע"כ גם ה' יקים דבר עבדיו ועצת מלאכיו ישלים ולא יצר לעושי רשעה ובכן לא תתמה על החפץ מדוע לא יבער הרשע למען לא ינוח שבט הרשע על לחיי הצדיקים כי הלא גם הם חפצים בשלום הרשעים ועל פי דרכו לימד שכל הצרות באות בעבור הרשעים אף על הצדיקים והצדיקים מסלקין אותם גם מהרשעים אך מאריך אפיה וגבי דיליה: או יאמר אנשי לצון אשר אין ביניהם ד"ת יפיחו קריה במושב ליצנותם שדברו על כל מתי הקריה וישימו אותם בפח לשונם הרע לדבר רע על כלם ואעפ"י כן זאת עצתי שוחכמים לא יבקשו מאת ה' ילכדו אנשי לצון לבדם בצרה שגרמו על העיר רק שישיבו אף דרך כלל מהכל:

11 הנה אין ספק כי לא תנוח דעת החכם רק עם חכם שכמותו אמנם אם יפגוש להתווכח ומה גם בהיות לו דין ודברים עם מקביל אליו והפכיי הלא יצטער והנה שלשה המה הנגדיים אליו א' אויל משובש בדעותיו בעל מדות רעות טפש וא' תם וא' כסיל ע"ה גמור נגדיי אל החכם כד"א בן חכם כו' ובן כסיל כו' והנה היה הדעת נוטה שעם כל א' מג' אלה יצטער החכם אמר כי כל צערו אינו אלא עם האויל כי הלא בהיות איש חכם נשפט בפני דיין עם איש אויל הנה החכם יבחר מחנק נפשו בטפשותו של אויל ועל כן יכעוס החכם ואחר אשד יכעוס ורגז ישיב אל לבו ויאמר לא זו הדרך להתנהג עם זה שגם הוא כועס ומיטפש יותר ואולי גם יגע בכבודי על כן טוב טוב לעשות עצמי כמשחק עמו ואז שב ומראה לו פנים שוחקות ומראה אהבה ופיוס לומר אל נא תהי מריבה ביני ובינך כי אחים אנחנו אומר בלבו אולי ישוב מעקשותיו ומרוגזו וכל זה אינו שוה שאדרבה יגבה לבו אז יותר וכלה רעה באופן שלא ימצא החכם מנוח לו עמו וזהו איש חכם נשפט את איש אויל ורגז החכם ושב ושחק ואין נחת לא בזה ולא בזה באופן שטוב לחכם להפסיד משלו מלהשוות עצמו עמו שאינו לפי כבודו:

12 אך עם התם לא יצר לחכם כי גם שהוא בלתי חכם כמוהו לא ימאס תם באומרו מי נתנני עם תם משולל חידוד והלואי הייתי עם איש מחודד וטועם מדבש חכמתו ולא עם תם הזה עם היותו בר לבב כי הלא אנשי דמים הרעים וחטאים הן הם אשר ישנאו תם כי לתמותו בטוהר לבו כל אשר יראה מרעותיהם יגיד ותגלה רעתם אך אשר הם ישרים כאיש החכם אדרבה כל כך ישמחו בו שיבקשו נפשו ויאמרו תמיד מי יתן והיה לנו נפש טהורה משוללת ערמות ותחבולות כנפש התם הזה:

13 וכן בפגוש החכם עם הכסיל בחברה או ויכוח או דין הן אמת שכל רוחו יוציא כסיל ויגלה שנאתו עם החכמים כאומרו מי יתן לי חכם ואנשכנו כחמור וכיוצא בדברים אלה ואף על פי כן לא יצר לחכם כי הלא באחור ישבחנה וישקיטנה את רוחו הקשה כד"א משביחי שאון ימים והוא באמור למה תאמר כדבר הרע הזה ושוב אחור והבט מי היו אבותיך הראשונים כי הלא מגזע חכמים אנו כמוני כמוך ואיה איפה דור דעה אנשים חכמים כלם כאחד וכיוצא בהמה אז ישקוט באופן שעם כל הנגדיים אל החכם ימצא מנוח ולא עם האויל כי אין נחת כמדובר: או יאמר כל רוחו כו' ראה מה בין מדת החכם למדת הכסיל כי הלא כל רוחו יוציא כסיל באופן יתחרט לפעמים כי ישמע השומע וישיב גמולו בראשו וחמישיתו יוסף עליו אך החכם כי איזהו חכם הרואה את הנולד ונותן מעצור לרוחו הנה באחור ישבחנה ויהללנה את רוחו באומרו משובחת רוחי שלא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי נמצא שבענין אחור ישבחנה שרוחו לא השיאה את פיו לדבר מה שיתחרט בו:

14 הנה אם הונח היות מושל או משרתיו צדיקים בבא דין מרומה אפשר יוציאוהו לאמתו אך בהיות המושל מקשיב על שפת שקר לצבור כעפר בצר ואמר על כלומר על יודעו שהיא שפת שקר גם משרתיו רשעים כי במה יתרצו אל אדונם אם לא בהתעולל עלילות ברשע ולהשביעו מחמסי גזילות ותביעות שקר:

15 ואיך יוכיח ה' את בעלי תביעות שקר הבאים תמיד בדינים מרומים לזה אמר רש כו' והוא כי הנה שנים הם הבאים בתחבולות שקר ודין מרומה אחד איש תככים בעל תוך ומרמה במשאו ומתנו מלוה מנה ותובע מאתים ומוכר בהקפה מנה במאתים ותובע שלש מאות וההיקש בזה ב' הרש כי לרש אין כל ועל כן אם אין לו לשלם יעשה מרמה וכחש בעמיתו ואם היה המושל או משרתיו צדיקים היו מוציאים הרמאות לאור ועושים משפט לעשוקים אך בהיות מושל מקשיב כו' אדרבה הן הם חפצים ברמאות על כן מה יעשה הוא יתברך לתקן הכל נותן בלב רש ואיש תככים שיפגשו והוא שהאיש תככים דרכו לרמות את בני אדם למכור להם שוה מנה במאתים במרמות ותוך והנה להצליח לא יבקש כי אם איש רש יקנה ממנו ביותר על שויו כי דל הוא ודעתו לאכול הכל כי לרש אין כל ואיש תככים ישמח בפגעו בו כי יגדל הריוח ימשך מפגישתם זו היות ה' מאיר עיני שניהם כי הדל יאכל הכל ואיש תככים יאבד ממונו ועל ידי זה תפקחנה עיני שניהם הרש ידאג ממשא החוב אשר עליו ויאמר אוי לי כי נדמיתי כי לא שמתי לבי מה יהיה אחרית דבר ולקחתי שוה מנה ובאלף ועתה אהיה עבד לאיש מלוה תחת רשעי אשר חשבתי לאכול ממונו חנם ולומר כי אין לי לשלם והאיש אשר אני נושה בו איש תככים הוא ולא יתננו לזון את אשתי ואת בני כי אם את עצמי ויקח ראשון ראשון וגם איש תככים יתפקחו עימו באומרו הלא יסרתני רעתי כי איש תככים הייתי ועתה הנני נקי מנכסי על דבר חמדת רמאותי כי זה גבור ממני כי לרש אין כל ומאין יפרעני המן הגורן או מן היקב ומה' יצא הדבר לפגוש באיש רש יאכל את אשר לי ועתה מה לי פה כי לרש אין כל או יתן אל לבו כי רע ומר היותו איש תככים אם בן דעת הוא נמצא כי בפגישה זו מאיר עיני שניהם ה' ומה' יצא יזדמן להם כך ששניהם יבכו ויתנו לב לשוב עד ה':

16 ושמא תאמר הלא הרש לא ידאג כי אפילו בהגיע משפטו אל המלך עושה משפט צדק ולא אל המושל מקשיב על שפת שקר יזכהו כי הלא בהגיע הדבר אל המלך או אל השופט הלא לפי שכלו ישפוט ויאמר כי האיש תככים חב והיצר לעצמו כי מה יעשה הרש אם ימצא איש שוגה ופתי ויתן לו והוא רעב ללחם לא יביט אל היוקר באשר הוא רש והמוכר הפסיד על עצמו ויפטור את הרש נמצא הרש שיאכל רשתה ויבזה את האיש אשר הוא נושה בו ואיך יאורו עיני הרש לזה אמר מלך שופט באמת דלים ולא יהדר דל בריבו ויחייב את הרש כדין התורה לבלתי זון אשתו ובניו כסאו כו' ונמצא הרש מתחייב בדין ושב מרשעו ואולי על ידי זה את הרש ירחמהו עושהו כי אז יכנע וגם איש תככים ישוב מרשעו כי יראה כי אזלת ידו:

17 הנה אפשר ימנע איש מהוכיח את בנו באומרו אם אכנו בשבט הלא יתלמד אל ההכאות כשור לעיל וכחמור לדרבן ויעשה אצלו כטבע ולא יעשה דבר בלתי אם על ידי מכות והוא רע ומר כי הלא תחת קנין דעת יטפש יותר ובהעדר מכותיו כי יגדל ועשה רעה ואם אוכיח בדברים אולי לא יקבל ושחתי דברי הנעימים על כן טוב טוב אניחהו בבחירתו אם להיותו נער הוא חסר לב וכעת אשר לא טוב יעשה הלא הוא יגדל ויהיה קונה לב וישוב אל ה' ואם מראשיתו והוא נער הוא בעל שכל הלא יבין לאשורו ומה בצע כי אוכיחנו בדברים ואיסרנו בשוטים כי שכל וכי שיג לו ותשיג ידו להשתלם מעצמו ולמה אצטער אני ואצערנו בהכותי אותו ואיננו צריך וכן בעבד איש מקנת כסף אפשר יאמר איש אם מעצמו משרת כראוי מכשרון טבעו מה טוב ואם אין כדרך כמה עבדים שיקראנו אדוניו בהחפזו על דבר צורך ועושה עצמו כחרש לא ישמע ובהתלונוו אליו מדוע ככה עשית ולא באת כי קראתיך יכחש בו לא שמעתיך על כן יאמר אדוניו למה אצטער לקרא לו ולא יענה או אוכיחני ותעלה חמתי והוא צער אצלי ולא יסכון וטוב עודנו נער או בחור אם לא יענה מהפעם האחד לא ארקיב עצמותי לשנות לו רק אעשה שרותי מיד על ידי עצמי ואז טוב לי מהיותי רודף רוח אחריו על כן בא שלמה בחכמתו ויאמר אינך אלא טועה על הנער ועל עבדך כי אשר חשבת למשפט כי בשבט יטפש ולא יקנה חכמה ותוכחת דברים לא תועיל בו כי הלא זה היה אלו תפסת א' מהנה לבדה אך עשה זאת אפוא ואחוז מזה וגם מזה בהמזגה כי שניהם כאחד טובים כי מעט שבט ומעט תוכחת דברים יחד יתן חכמה ותעלה ארוכת טפשות ממנו אך ע"ת לבך להניחו משולח ונעזב יתנהג לפי שכלו ובחירתו לא טוב כי הלא ונער משולח מביש אמו כי כל כך יתפקר ויעיז עד גדר שאצ"ל את אביו כי אם אפילו את אמו שדרך הנער לכבד יותר מאת אביו כמז"ל כי על כן בכבוד הקדים הכתוב את האם לאב גם אותה לא בלבד לא יכבד כי אם גם מביש ומה גם את האב או את הזולת:

18 והעולה על רוחך שאם בבחירתו והוא נער ירשיע הלא בגדלו ישוב לא זו הדרך כי הלא אפשר כי טרם הגיעו לידי כך מי יודע אם יפול וימות בלא עתו ויצר לך מאד והוא כי הלא ברבות רשעים בעולם בהיות נוסף בנך זה על הרשעים שבדור לא תאמר הנו ככל המון רשעים כי הלא ירבה פשע כי בהגישו יתברך לשקול במאזני משפטו זכיות הדור ואשמותם בכף שניה הנה לא יבצר משירבה לפחות פשע אחד על כף הרשעים והעולם נדון אחר רובו נמצאת בהמנעך מהוכיח את בנך מכריע את כל העולם לכף חובה ולא עוד אלא שדמוע תדמע עליו כי מת יהיה ולא יחיה כי הלא בהכריע כף העונות יעשה הוא יתברך משפט כענין וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ אז פקד עליה והשאיר אך נח כי צדיק היה כן גם עתה וצדיקים במפלתם של רשעים יראו כי הוכרעה כף עונותם ובנך מכללם הוא וימות גם הוא כאחיו רשעים שכמותו:

19 ואשר חשבת שאם הוא מאליו בעל שכל לאחוז צדיק דרכו מהבצע באשר תעמול להוכיחו גם בדברים לא כן הוא כי הלא יסר בנך ויניחך בעה"ז יותר על מה שיעשה מעצמו שיעשה לך נחת רוח שאם יכשר טפח תכשירנו טפחים וימחך לעשות רצונך ובע"ה ויתן מעדמם לנפשך: או יאמר אם רשע בנך יסר אותו למען יניחך שאם רשע יהיה לא יהיה לך נחת רוח אחרי מותך וכעובדא דרבי עקיבא שבקש את בן איש שמת ולא היה לו מנוח שמה על רשעת בנו וכשלמדו ר' עקיבא תורה והישירו ואמר ברכו את ה' המבורך בא אביו בחלום אל החכם ואמר לו תנוח דעתך שהנחת דעתי וזהו יסר בנך ויניחך ואם כשר הוא ולא יחסר לך מנוח עשה למען יתן מעדנים לנפשך מתורתו ורוב זכיותיו:

20 ושמא תאמר מה אייסר ומה גם אם בלתי רשע הוא ויעמוד על ספר ה' ויקרא כמה תוכחות והישרות כי אל תתמה כי יותר יתפלל איש על אשר יוכיחנו גבר חכם בעוז תוכחותיו פנים בפנים מכל אשר ימצא כתוב בספר התורה והראיה בחוש כי הלא באין חזון הנביאים הנבאים בשם ה' ופה אל פה ידברו אל העם דברי תוכחותיו הלא יפרע עם ויתבטל מעבודת שמים או יתגלה עם ממכסהו יתברך החופה עליו מלבא עליהם רעה ואם כדברך למה יצטרך חזון והלא נגד פניהם ספר התורה ויקבלו מוסר ויבינו וישכילו מעשות הטוב ולשוב מרעתם מתוך דברי התורה ומה בצע בחזון שבלעדו יפרע אם אך הוא כי אחד מני אלף הוא המקבל מוסר מתוך התורה בלי חזון מנביא וזהו ושומר תורה אשרהו כלומר אחד הוא ומאושר מאד אך לא עם שלם כאמור:

21 ועל דבר העבד לא אומר לך שבט ותוכחות כאשר בבן כי הלא בדברים לא יוסר עבד כלומר והכנו בשבט כי בלעדו לא יוסר והוא לבדו יעשה לו ומה גם כי יבין כוונתך באיזו שירות או כי יבין שתקראנו ואין מענה שעושה עצמו כחרש לא ישמע וכאלם:

22 ואם חזית איש לבלתי הרקיב עצמותיו לרודפו על כי לא יענה ולהיות תמיד כשוטר בשבט מכה ויבחר לו למהר לקום ולעשות שרותו על ידי עצמו לא זו הדרך כי הלא אם חזית איש אץ בדבריו ועניניו לעשותם נחוץ על ידי עצמו הנה תקוה לכסיל המתגאה בסכלות שררה ולבלתי עשות דבר על ידי עצמו ממנו ליתקן מרוע מוסר עבדו מהאיש העושה על ידי עצמו:

23 ושמא תאמר הלא זה יהיה לאיש זקן וכבד אך אם אדוני העבד עודנו בימי נערות או בחרות והוא קל ברגליו וכח ואל לו לעשות על ידי עצמו אז טוב לו יעשה בעצמו לא כן הדבר כי אין הענין על טורח השרות רק על הנמשך ממנו שהם שתים רעות כי הלא אשר הוא מפנק מנער ובחרות שיש למפנק עצמו את עבדו הלא בכו בכה לאדוניו לעת זקנה כי ואחריתו כשיזקין יהיה מנון ולא יאבה לשרת גם אז ואז לא יוכל הרב לשרת עצמו. שנית שלא בלבד ימנע העבד מלשרת כי אם גם יהיה מנון ואדון שיגבה רוחו ויהיה כאדון לכל בית אדוניו ויבזם והן כל אלה יפעל הוא בחשוך שבטו שונא עצמו כמדובר:

24 יח או יאמר באין חזון כו' נגד המאמר ההמוני בזמן הזה האומרים מי יתן והיה לנו איש נביא יוכיחנו כאשר בדורות ראשונים כי הלא כצבי וכאיל מדלגים ומקפצים היינו אחריו ושותים בצמא את דבריו אך מה נעשה ויאבד חזון מנביא ולא אתנו יודע עד מה ע"כ רפו ידינו ונתבטל מעבוד את ה' ושוב אליו כראוי על כן בא שלמה מאז ויאמר הנה ימים באים כי מאין חזון מנביא יפרע עם מעבוד את ה' ולא עם בינות הוא כי הלא לפניהם תורת ה' שגם דבריה מפי עליון יתברך ובקדושה רבה ממאמרי הנביאים ומה גם שגם הם שמעו מפיו יתברך תורה ועל כן ושומר תורה אשרהו ולמה יבקש לו נביא לתקן את אשר עותו:

25 הנה כתוב אצלנו כי אף קשה מחמה כי על כן בעון העגל זכות משה סילקה החמה והוא יתברך ברוב חסדיו סילק האף וכמו זר יחשב ייחסו הרב פשע א' החמה וגירוי מדון אל האף אמנם זה דרכן של בני אדם כי יהיה להם דבר דין ודברים כי מי שהוא איש אף קשה מחבירו ונוח לכעוס ממנו לא יאמר אל נא תהי מריבה ביני ובינך ואם יש בינינו דין ודברים יחדו למשפט נקרבה בדברי שלום ואמת והזכאי בדינו יזכה והחייב יקבל עליו דמביא דינא שקלי גלימא זמר ואזיל בארחא אך יגרה מדון כי יתחיל לדבר קשות ובשוט לשון יכה על לחייו באמור לו מי זה נבזה להבל דמה האם דמית היות אהיה כמוך ואיש אני ומי כמוני ואתה חדל אישים ומורם מאלה כיוצא בהם ואז השני גם שאינו בעל אף כראשון כי על כן לא הקדים כאחיו כי אם בעל חמה לבד שהוא רפה מהאף עם כל זה אחר שהאחד החל לגדפו יבזה בעיניו לענות אותו דברים רעים כגדר הראשון כי לא תהיה תפארתו אם לא בהוסיף כל חטאת האחד פשע ויקשה לדבר ולומר על אחד שנדבר בו כמה וכמה רעה כפולה וזהו איש אף יגרה מדון ואחר כך ובעל חמה ישנה לו רב פשע בעצם כי השפל ישפילנו עד ארץ בחירופים וגידופים עד איץ קץ:

26 ומי גרם זה גאות הראשון שגאה גאה על רעהו והתחיל לדבר בו סרה וזהו גאות אדם תשפילנו ולא דעת ולא תבונה לאמר אם אהיה שפל רוח לא את חברי אני מכבד ומועיל כי אם את עצמי שבשפלותי אתמך כבודי שגם שכנגדי בראותו שלא תגע בכבודו גם הוא ישמר לי חסדי ולא יגע בכבודי וזהו ושפל רוח יתמוך כבוד שהוא תומך כבוד עצמו בל יהרוס מצב כבודו כי השפל רוח שומר ותומך כבודו בידו בבלתי החלו לדבר על גבר עמיתו אשר לא לפי כבודו:

27 הנה חולק עם גנב מורה היתר ואומר הלא הוא החוטא ולא אני ונמצאתי נהנה בגופי ולא משחית נפשו כי הוא אשר חטא ולא פשעי ולא חטאתי ולא כן הוא כי הלא הוא חושב שמהנה גופו ולא ישחית נפשו וטועה באצטגנינות שלו כי איננו רק שונא נפשו באמת כי הלא זולת סייעו את עובר עבירה הלא יתעתד לעבור שבועת אלהים כי אלה ישמע שישביע בשבועת האלה כל היודע מי גנב דבר פלוני ולא יגיד על שחלק עמו ונשא עונו:

28 ולא עוד אלא שהחשיב את הגנב אשר הוא אדם מאת קונו חלילה כי לבלתי יחרידהו הגנב אם יגלהו לא יגיד ועובר על שבועת שם קונו יתברך וזהו חרדת אדם הוא הגנב שהרויח על ידו שיחריד את זה יתן מוקש ושמא תאמר אולי דלותו גרמה לו ואין אדם נתפס על צערו למלא נפשו כי ירעב לז"א גם זה עון פלילי כי הסיר בטחונו מקונו כי הלא ובוטח בה' ישוגב:

29 הנה מלבד שהרבים נשמעת בקשתם לפניו יתברך תמיד בכל קראם אליו כי הן אל כביר לא ימאס עם כל זה אמונה אומן כי גם כל משפט יחיד הוא מאתו יתברך ימשך מזה כי אין מלך ואין שר ייטיב או ירע ליחיד או רבים מבלעדי ה' וכפי מעשיו של אדם או של רבים ואשר הוא רצונו יתברך להעשות ביחיד או ברבים הוא הדבר אשר יעשה עליהם המלך או המושל למטה וכמאמר השבטים מה נאמר לאדוני וכו' האלהים מצא וכו' ואם כן בקרוב איש לפני מושל לידון הלא לכסיל ובער יחשב אם יעשה עיקר מבקשת פני מושל ולא מבקשת פני קונו יתברך כי אם יהיה לרצון לפניו יתברך על כרחו של מושל יעשה מה שהוא רצון הבורא ית' ואם על משפט איש פרטי הוא כן ק"ו על דבר אנשים רבים שתכפל אשמתם אם יבקשו פני מושל ולא יקדמו לבקש פני ה' אפילו על דבר רבים יבקשו הרבים מהמושל ולא מאתו יתברך וכמתלונן על זה אמר רבים יבקשו פני מושל שאפילו בהיותם רבים יבקשו פני מושל ולא יבינו כי אין צריך לומר משפט רבים כי אם אפילו משפט איש מה' הוא וכל שכן משפט רבים וזהו ומה' משפט איש ולא ביד המושל כי לא יעשה המושל זולת אשר הוא משפט האיש הזה לפניו יתברך וכל שכן בהיותם רבים ואף שכל משפט המושל מה' הוא אם ייטיב או ירע לפי מעשיו של נדון לפניו יתברך:

30 ועוד כי אין ראוי לעשות כן כי אם הוא איש עול בבחירתו לפעמים יזכה את החייב בסיבת חנופה ותועבת צדיקים איש עול גם שיעשה העול לתועלתם ואם המושל הוא ישר דרך ועל ידי בקשך פניו יעות משפט תקנה דרך רשע לתעב ישר דרך כי תעשה יעות דרך וזהו ותועבת וכו': או יאמר תועבת וכו' ראה נא היתרון ניכר ומפורסם אשר לישר דרך על איש עול כי האיש עול צדיקים יתעבוהו וזהו ותועבת צדיקים איש עול אך הישר דרך אף הרשעים לא יתעבוהו כלם כי אם איזה פרטי מהם וזהו ותועבת רשע ישר דרך ולא אמר ותועבת רשעים באופן שמהרשעים עצמם יעידו על טוב הישר דרך: